הרצאות | סדנאות חווייתיות | דוד אבודרהם | ביופידבק

דוד אבודרהם

אתה נמצא ב: דף הבית > מנהיגות צבאית > תרגיל מנהיגות לצוערים
תרגיל מנהיגות לצוערים
27/12/2019 13:28

פיתוח מנהיגות באמצעות כישורים אישיים ללא מעטפת דרגות ומדים

יוזם ומלווה התכנית: ד"ר דוד אבודרהם

תקציר המיזם

 
ארגון מפגש בלתי אמצעי של צוערים מקורס גפן 46 יוני 2016 עם תלמידי תיכון מאתגרים לתרגול מנהיגות אישית ללא מדים דרגות וסמלים.
המפגש נערך בתיכון "לאורו נלך" ב"ב, פרדס כץ וכלל כמה שלבים:
 
1. שלב ראשון: מפגש הכנה בבה"ד 1 בו קיבלו הצוערים מד"ר דוד אבודרהם, יוזם ומלווה התכנית, במסגרת כל הפלוגה, הרצאה של שלוש אבני היסוד במנהיגות בכלל תוך התייחסות להבדלים בין מנהיגות צבאית לחינוכית: השווה והשונה, המפגש נערך כשלושה שבועות לפני הפעולה.
2. שלב שני: מפגש בבה"ד 1 רק לצוות המתרגל. הכנה למשימה בביה"ס, הכרת האוכלוסייה ותיאום ציפיות.
 
3. שלב שלישי: יום ירושלים:5.6.16 מפגש ראשון עם התלמידים בלא מדים, נשק וסמלים. הצוערים הוצגו כצעירים המגיעים להעברת שיעור ערכי בביה"ס תוך הסתרת תפקידם.
 
4. שלב רביעי: פגישת מליאה של כל הצוערים עם נציגי ההנהלה, הפיקוח הארצי לסיכום שלב א, נערך סבב לרפלקציה חופשית. לאחר מכן נערך סבב בו נתבקשו הצוערים להתייחס לשתי שאלות של מנחה התוכנית: א. נחיצות התרגיל במסגרת הכשרתם בבה"ד 1. ב. תובנות אישיות מהאירוע ולקחים יישומיים שישפיעו על מנהיגותם הצבאית
 
5. שלב חמישי: הצוערים לבשו מדים, נשק וסמלים וחזרו לכתות למפגש שני עם התלמידים, לשיחה פתוחה, סיפור אישי, מענה לשאלות והעברת מסר ערכי.
 
6. שלב שישי: מפגש מליאה שני בין הצוערים למנחה התכנית לרפלקציה מסכמת: א. נדון הפער בין המפגש עם התלמידים כאזרח בלתי מזוהה בהשוואה למפגש כצוער במדים. ב. תובנות מסכמות ליום המיוחד.
 
רקע ורציונאל המיזם
בעבודתי החינוכית לאורך 32 שנות עבודה כמנהל תיכון שש-שנתי, סגן מנהל ומחנך, זכיתי לשגר אלפי תלמידים לחברה הישראלית דרך שירות צבאי כמעט בכל החילות. פעמים רבות נפגשתי עם בוגרי בכל אחד משלבי השירות ולא מעט עם בוגרים שהגיעו לדרגות בכירות, אל"מ ותא"ל הן בשירות הצבאי והן במערכות ביטחון מגוונות אחרות גלויות וחשאיות.
 
לא פעם אתגרתי את בוגרי המפקדים הבכירים במבחן התיזה שלי שבבסיסה נדרשת מנהיגות אישית על בסיס מאפיינים אישיותיים, קודם למנהיגות הרשמית המקצועית. הנחתי היא, שמנהיג חינוכי מצליח מכיל את כל הנדרש מכל מנהיג בכל תחום, מה שאין כן בהכרח אצל מנהיג צבאי מצליח.
 
בשונה ממרבית סוגי המנהיגות, מנהיג חינוכי מגיע בד"כ להנהיג אוכלוסייה שאינה מעוניינת בהנהגתו כשבארגז כליו אין כמעט כל כלי סנקציות כדי לבסס מנהיגותו ולהשיג יעדיו.
מנהיג חינוכי הוא הראשון הסופג את חוליי החברה וקשייה ומהווה סוכן ראשוני של החברה המתמודד עם האתגר של הכשרת האזרח, החל מגן הילדים ועד סיום התיכון.
 
יתירה מזאת, מנהיג חינוכי מקבל תלמידים מבתים שונים, מרקע שונה כשבחלק גדול מהמקרים, הורים שבמו ידיהם עצבו את ילדיהם לטוב ולרע, מצפים מהמנהיג שימשיך דרכם המוצלחת או ישקם הריסותיהם כשע"פ רוב אינם מציידים אותו בחופש פעולה נרחב ובלא מעט מהמקרים מתערבים, לעיתים באופן גס ופוגעני, בעבודתו החינוכית. פעמים רבות בלא תמיכה, בלשון המעטה ולעיתים תוך מאבק חריף דרך הפעלת לחצים על ההנהלה, על הרשות המקומית, על הפיקוח הארצי ואף גם לחצים פוליטיים. מורה אם כן עומד בלחצים אדירים מכל הכיוונים האפשריים: לחץ מלמעלה: מערכת החינוך, מנהל, הורים להספיק ולהכשיר נוער שלעיתים אינו מעוניין בהכשרה ולא תמיד משתף פעולה. לחץ מהתלמידים: הפרעות, העדרויות, חוסר רצינות, חוסר עמידה במשימות. לחצים מההורים: העדר גיבוי למורה, גיבוי אוטומאטי לילדים, ביקורת אישית על מחדלי המורה האי הצלחת התלמיד וכד' , עומס אישי, תעסוקתי ורגשי ועוד...
 
כל שיש למנהיג חינוכי מול תלמידים, מסתכם בכח אישיותו ורק מעט בארגז כלים מינהלתי העומד לרשותו. הדחת תלמיד היא עניין נדיר ולא מקובל ברוב המערכות, סנקציות במתן ציונים אינם אפשריות כמעט, ובקרב אוכלוסיות רבות כלל אינן משפיעות על התלמידים. עונשים או סנקציות אחרות כמעט אינם זוכים לתמיכה במקרה הטוב או אף חשופים לקיתונות של בוז ומלחמות מצד תלמידים והורים.
המנהיג הצבאי לעומתו, נשען על סמכות פורמאלית מעצם תפקידו, סמכותו ודרגתו. אם גם נחשב למנהיג מקצועי, נוספות לו נקודות רבות. אך אם יצליח לבנות מנהיגותו בלא המדים, הדרגות והסמכות הפורמאלית, הרי שקיבלנו מנהיג אמיתי, אחריו ילכו פקודיו בהערכה, בהערצה אין קץ, באש ובמים.
בפני הצוערים הוצג מדרש מנהיגותו של גדול מנהיגי ישראל, משה רבינו. הוא מצווה :
" קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה...וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו..." במדבר כ' 8
 
המטה, סמל למנהיגות הפורמאלית, המטה שעמד מול פרעה, מקל הנהגה, הסמכות והדרגה, התפקיד והניסיון אך גם מטה הסנקציות.
ובכל אופן נדרש לדבר אף אל הסלע. הדיבור, התקשורת הבינאישית הוא כלי העבודה האולטימטיבי של המנהיג והמטה נמצא רק ברקע. וזה הרציונל העיקרי לצורך המנהיגותי בכלי תקשורת בינאישיים לצד הסמכות הפורמאלית.
טענתי בפני הצוערים, שצוער שיצליח להשיג יעדיו בקרב תלמידים שבחלקם די מורכבים ומאתגרים, בעלי קשיי קשב וריכוז מובטח לו שלא יזדקק "למטה", לסמכות הפורמאלית, לדרגות ולסנקציות אלא ברקע בלבד. כשעיקר מנהיגותו תושתת על כישורים אישיים ועל יכולותיו ביצירת תקשורת בינאישית טובה.
 
שלב ראשון:
 
מפגש הכנה בבה"ד 1 כשלושה שבועות קודם יום התרגיל.
הרצאה מרוכזת מפי יוזם ומלווה התכנית: ד"ר דוד אבודרהם, מנהל תיכון בדימוס וכיום מכשיר מנהלים במערכת החינוך, מנחה מורים וותיקים להכשרות צעירים ומדריך קבוצות הורים בהתמודדות עם המורכבות החינוכית. ההרצאה נתנה לכל הפלוגה, בה נסקרו שלוש אבני היסוד במנהיגות בכלל:
האבן הרכה, אבן ההכלה וההקשבה,
האבן הנוקשה: סמכות וגבולות
אבן המשמעות והמשמעותיות,
 
תוך התייחסות להבדלים בין מנהיגות צבאית לחינוכית: השווה והשונה. השיחה לוותה בשאלות ותשובות והוצגו דוגמאות וסרטונים המציגים סוגיות פיקודיות מחיי הצבא.
 
 
 
שלב שני:
 
מפגש בבה"ד 1 שנערך רק לצוות המתרגל:
 
הכנה למשימה בביה"ס
סקירה כללית של ממורכבות החינוך בכלל וביה"ס הנוכחי בפרט.
 הכרת האוכלוסייה ותיאום ציפיות.
הצוערים נתבקשו להכין שיעור ערכי המתקשר ליום ירושלים, בהופעה אזרחית ובנוסף שיחה חופשית קצרה וסיפור אישי למפגש במדים.
מענה לשאלות
 
ניכר היה שהצוערים היו דרוכים לקראת האתגר. מחד מאוד שמחו והתרגשו לקראת המשימה ומאידך, חששו מהתמודדות עם תלמידים מורכבים בלא ארגז כלים מלא כפי שהכירו בפיקוד הצבאי. השתדלנו להרגיע ולהדגיש שאין כוונה להעמידם בפני מכשול אלא אתגר בו הצוות החינוכי יתלווה אליהם יעמוד לרשותם במקרה הצורך.
 
 
שלב שלישי:
 
ביום ירושלים:5.6.16 התכנסו הצוערים, נערכה קבלת פנים חמה ע"י צוות ביה"ס, המנהל, המורים והמלווה. הצוערים קיבלו תדרוך קצר לסדר היום והובהרו שלבי העבודה. הם יצאו לדרך כשכל צוער נכנס לאחת מכתות ז'-יב' כולל כתות קטנות של חינוך מיוחד בחטיבת הביניים. אחד הצוערים אותגר בכניסה לכתה יב' ובנוסף קיבל בהפתעה קבוצת מורים לכתה. המפגש הראשון עם התלמידים התקיים בלא מדים, ללא נשק וללא סמלים או כל זיהוי צבאי.
 
הצוערים הוצגו בפני התלמידים כצעירים המגיעים להעברת שיעור ערכי בביה"ס במסגרת פעילות יום ירושלים, תוך הסתרת תפקידם ומעמדם הצבאי.
לכל צוער התלווה מורה שנתבקש להיות פאסיבי ולא להתערב כלל אלא אם יתבקש ע"י הצוער. השיעור נמשך כ 45 דקות.
 
 
 
שלב רביעי:
 
פגישת מליאה של כל הצוערים עם נציגי ההנהלה, הפיקוח הארצי של משרד החינוך ומלווה התכנית, לסיכום השיעור והמפגש האזרחי.
קשה היה שלא להבחין בהתרגשות הרבה ובעומס החוויות שהתפרצו אל חלל החדר עוד קודם פתיחת הדיון. הצוערים היו עמוסי חוויות, מעט מתסכלות אך בעיקר דווחו כבר על עמידה מכובדת באתגר שהיה קשה מאוד לפי הגדרת מרביתם.
 
כבר בפתיח, לאור העומס הרגשי שניכר, נערך סבב לרפלקציה חופשית.
הגדים שנשמעו:
"אני לא מבין איך מורה שורד בכתה 8 שעות...כל יום...אני אחרי שעה הושבתתי..."
"ההתחלה היתה קשה, תלמיד אחד הפריע מאוד ומיד רתמתי אותו כעוזר. התלמידים אותגרו להציג חלום, אחד נענה וזכה לעלבונות ואז סיפרתי סיפור אישי על חלומי שזכה לזלזול ומאז נפגעתי ונאלצתי ליטוש את החלום ומאז היה שקט והקשבה."
 "אתגרתי התלמידים בתחרותיות וזה עבד"
 "אחד הפריע ולא הפסיק לדבר, אחרים שתקו מאוד. היה קצת קשה לרתום את התלמידים אך לבסוף הצלחתי."
 " היה כיף, היה רועש כמעט כל הזמן, במשחקים השתתפו אולי בשל פרסים, אבל הרגשתי שהצלחתי להעביר את המסר, אם כי במאמץ רב"
 "נכנסתי באנרגיות אך אז גיליתי שיש תלמידים יותר אנרגטיים ממני ואז חדלתי אנרגיה והרגעתי. התלוננו שאין אוכל כמו אצל חברי בכתה הסמוכה. נאלצתי להסביר ולהמשיך ...נענו להקשבה לסיפור"
 "הכנתי שיעור לכתה יא' והותקלתי בשינוי לכתה ז', הטקסטים שהכנתי היו גבוהים ונאלצתי להתאים באופן מידי לכתה ז'...היה מאתגר והצלחתי"
"זה היה כמו "כאפה לפנים" כל כך קשה לרכז עניין בלא סמכות מוכרת"
" הגעתי לכתה במקום שיעור ספורט והתחלתי השיעור מול נקודת תסכול גבוהה...בסוף הצלחתי"
" פגשתי קבוצה של "כוכבים", היה קשה להושיבם בתחילה ולרכזם. הצטרכתי להראות מעט קשיחות ושאיני מוכן לקבל הפרעות. במהלך הסיפור די הקשיבו והשתתפו ברמה גבוהה. לאחר מכן בקשתי לכתוב יעדים אישיים וחלומות ואז יצאו מריכוז והיה קשה שוב לרכזם. בכל אופן שיתפו פעולה ותלמיד הציג חלום לצד לעג חבריו, אט אט הצטרפו כמה...לא היה קל אבל בסוף היה מוצלח"
 "נכנסתי כתה יב' וקיבלתי בהפתעה קבוצת מורים בנוסף. המורים היו מאתגרים יותר מהתלמידים, הם שיחקו בפלאפונים והיה קשה להסביר לתלמידים למה הם לא רשאים...ריכזתי התלמידים בצד אחד והתייחסתי רק אליהם...תלמיד אחד התגלה מיד כמאתגר מאוד, נראה חזק ושולט בכתה.
אז נאלצתי לגייסו למשחק והוצא עם עוד חבר החוצה כדי לחזור לכתה ולעמוד מולם במשחק מאתגר. בסוף היה טוב והיו ממושמעים. פחדו לחלום ולא היה אומץ לשתף. רק אחד ניסה בקושי לשתף. בשל העובדה שהם ב י"ב ורצו ללכת הביתה ללימוד בגרות, לא המתנתי לשלב הבא ומיד בסוף השיעור רצתי ולבשתי מדים במהירות...הם כבר היו בשער היציאה וכשראו אותי...הכל התהפך...רצו אלי, הציעו פחית שתייה, כיבוד הקיפו אותי בשאלות...הבדל עצום בין שלב א' ל ב'..."
מפק"צ: צפה באחד הצוערים- התחדדה לי תובנה שאי אפשר בדרך אחת להתמודד עם קבוצה, לכל תלמיד היה צריך להתאים שפה ותדר מיוחד. הצוער התמודד יפה והתאים עצמו במהירות מהכנה לקבוצה בוגרת בכתה יא לתלמידים צעירים בכתה ז'...אני מצפה בסקרנות למפגש הבא במדים ולחוש בהבדל".
 
הערות המורים ושיקוף חו"ד לצוערים:
כל התובנות שעלו מציינות את עיקרי הנקודות איתם מתמודד כל מורה. נתנו הערות על הצורך לסנן חלק מההפרעות ולא להתייחס לכל מפריע בעוצמה, לעיתים יש צורך לנטרל באמצעות מיעוט התייחסות.
הוצגו ההבדלים בין מורה בכתה למפקד, העדר ארגז כלים למורה ביחס למפקד ומה ניתן ללמוד מכך.
הוצגו עקרונות מנהיגותיות שניתן ללמוד מיום זה
התחדד היתרון לריכוז תלמידים קשי הקשבה באמצעות "הנרטיב", הסיפור שמרכז מיד משמעות
עלה הצורך במתן משמעות למשימה והצלחת הצוערים שפעלו בכיוון
הודגש כי אלה התלמידים שהצוערים יפגשו כחיילים בגדודים וביחידות הצבא השונות וצריכים להתמודד גם עם אלה בעלי "פתיל קצר"
אף שמדובר בשיעור אחד, בדברי הצוערים עלה סיכום תמציתי של כל חוויות המורים ע"פ שנות וותק רבות כמעט אחת לאחת
מפקח ביה"ס, אלי לוי- "אכן המשימה היתה קשה, מן הסתם כמה מכם הביטו בשעון בבקשה שהזמן יעבור. רשמתי לפני את ההערות שלכם שלא משאירים אף אחד מאחור. האתגר הוא להיות אוטנטי ולהציג את הערכים הנדרשים מתוך אישיותי בלא לוותר על תפקידי כסוכן של הארגון, במקרה זה הצבא או המערכת החינוכית. גם להעביר את המשימה, הידע, גם ערכים של המערכת וגם לא לוותר על הערכים האישיים שלי. תוכלו לקחת דוגמא ממסירות המורים העומדים בקשיים רבים ולא מוותרים על אף תלמיד ולבסוף גם מתלמידים מורכבים כאלה מוציאים זכאיות לבגרות, אף שזה נראה חסר סיכוי. "
 
 
בהמשך נערך סבב בו נתבקשו הצוערים להתייחס לשתי שאלות של מנחה התוכנית:
א. נחיצות התרגיל במסגרת הכשרתם בבה"ד 1.
ב. תובנות אישיות מהאירוע ולקחים יישומיים שישפיעו על מנהיגותם הצבאית
 
כמעט כל הצוערים ללא יוצא מן הכלל ציינו את החשיבות הרבה של היום הזה בעבורם והביעו דעתם כי הוא נחוץ והכרחי להכרת מושג המנהיגות האוטנטית, ללא סמכות פורמאלית דרגות ומדים, והביעו דעתם בדבר נחיצות הכנסת פרק כזה בהכשרת קצינים בכלל.
"זה מדהים ולקחתי מזה הרבה מאוד"
"היה קשה, נהניתי, קצר מדי וצריך לבחון דרך להאריך התנסות כזו"
"למדתי שצריך להתאים המסר לסוג האוכלוסייה, לגיל ולרמה של כל תלמיד ומכאן לסוג החיילים"
" ללא ספק נדרשת יכולת גמישות גבוהה ממנהיג להתאמת מסר לכל קבוצה"
"למדתי לא לוותר על אף חייל שזה הפתרון הקל אלא לקחת כל חייל עם כל מורכבותו להתייחס אליו, לקרב אותו, לשתף ולרתום קדימה"
"למדתי שמנהיג צריך גמישות ולא קיבעון לדרך במיוחד מול חיילים שצריכים לגעת בהם בפינצטה ולפנות אליו בדרך מתאימה. הגעתי עם כיוון מסוים ומהר מאוד ראיתי צורך לשנות כיוון בהתאמה לקבוצה"
"זה אתגר גדול מאוד וצריך להמשיכו, ברור לי שמי שיצליח כאן יצליח בקלות יותר מול חיילים. הצטרכתי לחלק הקשב בין התלמידים השונים מבלי לוותר על העברת המסר"
"זה יום חשוב מאוד בעבור כל אחד מאתנו. זו אולי פעם ראשונה שנפגשים עם אוכלוסייה שאינה מעוניינת להקשיב וצריך להתאים עצמך אליה"
"למדתי בעבר והתחזק אצלי היום הכלל: חנוך לנער ע"פ דרכו. נראה שאי אפשר לחנך כל אחד באותה דרך אלא להתאים לכל אחד דרך מתאימה.
המשמעות החזקה בשבילי היום התבטאה בצורך לעמוד מול אנשים לא מתעניינים ולגייסם. התחזק הצורך בהתאמה אישית לסוג החיילים העומד. למדתי שיש 3 דקות של חסד לקרוא את השטח ולהתאים גישה. הייתי צריך במהירות שיא להתאים עצמי לתלמיד שולט ולגייסו"
"למדתי שצריך להתייחס לכל תלמיד ולכל דעה והיגד. גם כשאחד אמר רעיון לא לעניין רשמתי התייחסתי וגייסתי מעצמי הגיון מסוים לאמירתו וזה חיבר אותו."
"זו פעם ראשונה בעבורי שאני עומד מול אנשים שאינם מעוניינים להקשיב. עד היום הייתי רק עם חיילים מקשיבים ומעורבים וממושמעים. זה היה מאוד מאתגר וחדשני בשבילי. למדתי שצריך לתת משמעות לאנשים במילוי המשימה. למדתי שמול אנשים עם קשיי קשב צריך להפעילם כמה שיותר ולחברם למשימה גם בתחרותיות ובמתן משמעות לפעולה"
"יום חשוב מאוד, קיבלתי כלים להבין את הצורך להתחבר לכל חייל. צריך להרחיב יום כזה למספר שיעורים ומגוון תלמידים. לי היתה כתה טובה והייתי רוצה לעמוד גם מול תלמידים קשים יותר. אני לוקח מהיום את הצורך לתת התייחסות מתאימה לכל חייל. אחד בהומור אחד בנוקשות בהתאמה וגמישות"
חשוב מאוד להרחיב יום כזה לסדרה של מפגשים או לפחות שניים שלושה כאלה. באחד אולי לצפות ואז להכנס לכתה ובהמשך לשפר ולבחון תוצאות. זה יום חשוב מאוד שמסייע לנו לצאת מפרופורציות, לצאת מהתפיסה הפיקודית של התפקיד והדרגה על הכתף ולהצליח לעמוד מול חיילים לא רק באמצעות דרגה וכוח, כי יש כאלה שכוח לא עובד מולם והבנתי שיש צורך לגייס כלים אחרים של מנהיגות לעמוד מול אנשים."
"אני נפגש לראשונה עם אנשים שיש להם "אנטי" להקשבה, עד היום הכרתי חיילים ממושמעים ומשתפים פעולה וזה היה מאוד מאתגר. למדתי שכניסה חיובית ואנרגטית לקבוצה מקרינה על חבריה ויוצרת אווירה טובה של שיתוף פעולה"
 
שלב חמישי:
 
הצוערים לבשו מדים, נשק וסמלים וחזרו לכתות למפגש שני עם התלמידים, לשיחה פתוחה, סיפור אישי, מענה לשאלות והעברת מסר ערכי.
קולות התלמידים המופתעים עלו במהירות מהמסדרונות והכתות, פתאום ביה"ס לבש חג, מיום אפרורי קיבלו התלמידים התלהבות עצומה, בעיקר ככל שעלו בגיל התיכון.
קשה היה שלא להבחין בפניהם הקורנות של הצוערים המופתעים לא פחות מהשינוי בהתייחסות אליהם. מיחס קריר משהו אל מול הסטודנט שמגיע לעוד שיעור...ופתאום לעמוד מול לוחם, מפקד, בקורס קצינים קרביים...
 
 
שלב שישי:
 
מפגש מליאה שני בין הצוערים למנחה התכנית לרפלקציה מסכמת:
א. נדון הפער בין המפגש עם התלמידים כאזרח בלתי מזוהה בהשוואה למפגש כצוער במדים
ב. תובנות מסכמות ליום המיוחד.
הצוערים סיפרו בהתלהבות על עוצמת ההבדל בהתייחסות, בהקשבה, בצמאון אל מול לובשי המדים והנשק ביחס לשלב הראשון.
עלתה מכולם התחושה של הקלות המדהימה בקבלת הקשב וההתייחסות כמעט ללא יוצא מן הכלל מכל התלמידים. פתאום כל התלמידים "הבעייתיים" הפכו להיות המקשיבים והמתעניינים ביותר. תלמידי יב' שרק חיכו ללכת הביתה, זינקו כנשוכי נחש משער היציאה כשרק הבחינו בצוער לבוש המדים ורצו אחריו, הקיפו אותו ללא מנוח...
 
משוב אישי שלי כיוזם ומלווה התרגיל:
כאמור לעיל, שנים רבות מאוד שאני מנסה להפעיל מיזם זה, גם דרך בוגרי גם דרך שני בני הגדולים שעברו בבה"ד 1 כקציני חי"ר, ואחד מהם אף כמפק"צ בקורסי קצינים. אבל דווקא הפעם, בני הרביעי שבקצינים, הציע בשמי לצוות את היוזמה והמ"פ שלומי זאגה כמו גם המפק"צ סתיו ליפמן, הביעו מיד התלהבות וניגשנו יחד לבנות יום זה.
מובן שתודתי הרבה נתונה לחברי הרב גולן כהן מנהל ביה"ס "לאורו-נלך" ב"ב ולצוותו המסור, על הרצון הרב לארח בחום את הצוערים ולארגן להם חוויה כל כך משמעותית.
תודה למאחר עם- שלם סגן המנהל, לאורטל ההררי –הרכזת החברתית שנרתמה להנעת התהליך, לאסתר דלה-טורה הרכזת הפדגוגית ולכל המורים ששיתפו פעולה באופן מעורר כבוד.
זה היה ללא ספק, יום מרתק לכולם, ללא יוצא מן הכלל, לתלמידים, למורים וכמובן לצוערים שנראה כי בשעה קלה הצליחו לקבל תובנות הנלמדות במערכת בשנים רבות.
 
אני מקווה שמפקדי בה"ד 1, ירימו את הכפפה ויפעלו להעתקת תרגיל מנהיגות כזה ואף לשכללו.
מנהלים רבים ששמעו ממני על דבר המיזם, התלהבו והביעו נכונות רבה לשתף פעולה עם יוזמות מן הסוג הזה.
אני באופן אישי, נתרמתי רבות מיום מיוחד ומרגש זה שעל אף ניסיון רב שנים ותובנות רבות, למדתי פרק חדש ומחזק יותר למושג המנהיגות.
אשמח להירתם לביצוע יוזמות כאלה בעתיד כמו גם להיפגש עם צוערים וקצינים ולשתפם בתובנות המנהיגות החינוכית והכללית אותם אני חולק בהכשרות המנהלים והמורים במערכת החינוך.
הדפס עמוד שלח לחבר
הוספת תגובה / חוות דעת
* שם:
* נושא / כותרת:
תגובתך:
קוד אבטחה:
בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר
תגובות / חוות דעת
אין תגובות לעמוד זה
דוד אבודרהם

רח' הגפן 1 צופים
טלפון: 09-7676138
פלאפון: 052-3694077

davidabu10@gmail.com

לפנייה דרך האתר:

שם מלא:
אימייל:
טלפון:
תיאור הפנייה:
קוד אבטחה:

ספר - המדריך להורות משמעותית

כל הזכויות שמורות © מוזה קידום עסקים פרסום ושיווק באינטרנט

פותח ע"י: וויז גרופ - בניית אתרים